צוות המומחים. זומנתי לראש אכ"א אלוף משה (מוסיק) גדרון, זמן לא רב לאחר שנכנסתי ללשכתו אחרי המינוי מהרמטכ"ל. נושא הפגישה לא צוין. ההמתנה לפני חדרו נתארכה לדקות ארוכות שכנראה לא היטיבו עם עצביו של האזרח חמור הסבר שהמתין יחד איתי. האיש נראה מבוגר ממני רק בשנים מעטות, גבוה דק גזרה ולבוש בחליפת עסקים אפורה ויוקרתית. מאוחר יותר הבינותי מה הייתה בעיתו. הוא לא היה רגיל להמתין בפתח לשכות של אחרים. אצלו היו מחכים. היה זה יעקב לוינסון "הקיסר" של מערכת הבנקאות הישראלית, ובפועל יו"ר ומנכ"ל בנה"פ.

הרעיון שגדרון הציג בפנינו היה שמומחים של בנה"פ ילוו אותי תקופת מה בעבודתי כדי להבטיח את שיקום מת"ש. הרעיון היה נכון מיסודו, והייתי צריך לקבל אותו בברכה מכמה וכמה סיבות טובות. בין היתר, עד שהיו מקבלים היזונים חוזרים ומוכחים לפעולותיי, תיאורטית, המצב יכול היה להחמיר. המתכונת הייתה כנראה מעשה ידי סגנו נתיב שהצטיין בתמרונותיו. וודאי שלא הבעתי היסוס (זה גם לא היה עוזר לי, הרי הם היו מבועתים) וגם לא חשבתי לרגע כי מישהו יעיז להפריע לי. רק תועלת יכולתי להפיק מ"הצעה" זו. וכך גם היה. נתבקשתי להסביר את תוכניותיי בקווים כלליים ואם הרצל שפיר סגן הרמטכ"ל השתכנע, הרי שבאותו מעמד כאשר כבר צעדתי את צעדיי הראשונים הייתי משכנע עוד יותר. הבחנתי שלוינסון התרשם מתוכניות המחשוב שפרטתי. התחום הזה היה חדש גם בשבילו ואילו בנק הפועלים עמד להיהפך למעצמה המחשובית בעשור הקרוב.

לוינסון שמח להציע צוות המורכב משלושת בכירי בנה"פ: שלמה זיו משנה למנכ"ל, הממונה על החשבות ויד ימינו של יעקב, יוסי ריגר משנה למנכ"ל והממונה על המחשוב ושוק ההון, ויעקב גבע משנה למנכ"ל הממונה על כוח אדם.

כש"קיסר" מעניק, הוא עושה זאת במחווה של גדולה. האנשים היו נעימי הליכות ומאופקים. זכורני כי בעיקר שלמה ויוסי התלוו אלי פעמים רבו. התעניינת הייתה, עצות אני לא זוכר. במקום דוח מסכם לעבודת צוות הליווי הסכים ראש אכ"א לקבל את יוסי (ואליבא דלוינסון נחשב בעיניו למעין גאון) לדיווח בעל פה. וכך הרוחות נרגעו. גאון או לא קרן "רונית" של ריגר ופישמן פשטה את הרגל במפולת הבורסה ב-82 וקצצה את נכסיי עלי אדמות ב-10%. ריגר היה מיליונר מהבית ופישמן מיטיב לקום כל פעם מחדש עם סכומים של מיליארדים בשעה שאני מתאמץ לנצור את הפרוטות שלי. יחסיי עם ריגר נמשכו מעט וגם שיחקנו טניס פעם אחת. הוא היה ליצן. הסתיר ממני שהיה שחקן ליגה ולפי מבנה גופו הדובי לא שיערתי שהוא יכול לקרקס אותי. הוא יכול וגם עשה זאת. זיו היה נציג ראשי של קבוצת בנה"פ בדירקטוריון של בנק אוצר החייל והיו לנו על כן עוד הרבה אינטראקציות.

עם יעקב לוינסון נפגשתי בפגישת דירקטוריון שנערכה בלשכתו על ארוחת מלכים (או קיסרים) שכללה גם נתחים מדהימים של פילה בקר. לוינסון תחקר אותי לגבי הדרך שבה אני אמור לנהל את בנק אוצר החייל אם אתמנה למנכ"ל בבוא הזמן. את הסטייק בקושי טעמתי אבל את ברכת הדרך כנראה קבלתי. הצרה היא שאני עובר את המבחנים ואחר כך אני מאבד את התוצאות.

יעקב לוינסון היה מועמד לכהונת שר האוצר (כעבור כמה שנים) והתרגשות גדולה הייתה בכל המערכות. זה לא קרה. הסיום היה טרגי כאשר הוא התאבד בירייה במרפסת ביתו, על רקע חשדות כל שהן. עד היום זה עדיין בבחינת "היה או לא היה".

גביית חובות המלחמה

חדשנות אינה זוכה תמיד למחיאות כפיים. נדלג על הסיבות הפסיכולוגיות והאחרות ורק נדגים בעיות המתעוררות באמצעות נושא גביית החובות ובהמשך, פרוייקט העברת שכר חיילי חובה בבנקים.

האלוף הראשון שלי, מוסיק גדרון (ראש אכ"א), השתכנע כנראה שאני יותר מנואם בלוית חצוצרות ומצלתיים וזאת במיוחד מטיפולי בחובות מלחמת יום הכיפורים. התברר בתום המלחמה כי בוצעו תשלומי יתר ל-24,000 משפחות ובסכומים שהסתכמו בעשרות מיליוני ₪. כפי שאמרתי קציני צבא מומחים ללחימה ולכל התחומים הקשורים בה ישירות, מודיעין, טכנולוגיה, לוגיסטיקה וכו'. הנה למשל האלוף מוסיק היה קשר"ר (קצין קשר ראשי), בתפקידו הקודם. לעומת זאת, סוגיות התקציב, החשבונאות והכספים לא בראש שלהם. הרגשתי שהייתה פאניקה מסוימת לגבי הנושא. שיהיה ברור, האחריות על תשלומי היתר לא רבצה על מת"ש. קציני השלישות שחררו חטיבות של חיילי מילואים ופשוט לא דווחו על כך למערכת. תוכנת הדפסת השיקים שבניתי לאחר מלחמת ששת הימים עבדה כמצופה, אבל ללא תאריכי שחרור היא נעצרה מנהלית כאשר היה כבר מאוחר. אין לי שום כוונה להאשים את השלישים בנסיבות שהיו, הגם שלפי ניסיוני גם בעיתות שלום לא הצטיינו בקפדנות יתרה.

אמרתי פאניקה, כי אחרת למה מצאו לנכון להביא אותי בפני שר הביטחון שמעון פרס. בסה"כ גבית חובות לפי פקודת המסים (גביה). זה לא טנק מרכבה, לא רכישת מטוסי פאנטום, בנית טיל חץ וכדומה. וכך ראש אכ"א עם פמליה צנועה הביא אותי לשמעון פרס ושם הצגתי בעזרת שקפים את תוכנית ההתארגנות ושיטת הגביה שתכננתי. התרשמו ונרגעו. בשלב השאלות הצלחתי גם להצחיק את כולם באיזה מענה לשון (אפילו אז לא קלטתי במה). רס"ר רוזנטל לאופולד עם צוות של 8 חיילות חובה ובפיקוחי סגר את עיקר החוב במשך כשלוש שנים. יש גם התיישנות, ויש מחיקת חובות אבודים ולבסוף קבלנו טבולה ראסה.

שכר חיילי החובה

חיילי חובה היו מקבלים משכורותיהם ביחידותיהם. בדרך כלל בשעות מאוחרות, לאחר סיום הפעילות והאימונים. כדי שהמזומנים יגיעו לאלפי הקצינים המשלמים באמצאות מאות הקצינים הנוספים שהם מיופי כוח כלפי מת"ש ומאות השלמים, נדרשו אלפי נסיעות אל משרדי הקצינים האזוריים, הלוך וחזור אל סניפי הבנקים. זאת מערכת כבדה מסורבלת ומבזבזת אמצעים. היו לכך תוצאות נלוות שליליות: חיילים חסרי שינה עמדו בתור לתשלומים, גנבות של משכורות שלמות ועוד. הצעתי הפשוטה הייתה לפתוח לכולם חשבונות עו"ש בבנקים. כל שונאי החדשנות נעמדו על רגליהם האחוריות. שלוש פעמים הבאתי את תיק הפרויקט להחלטתו של תא"ל משה נתיב (סגן ראכ"א) ושלוש פעמים הוא דחה אותי. כשיצא למכללה לביטחון לאומי הוא הזהיר את כולנו שהוא עוד יחזור, ואכן חזר לכהן כראש אכ"א.  

עבורי היה לו מסר ייחודי: "פרפרי אתה לא מעלה את נושא שכר חובה בהעדרי" הייתה זאת אזהרה. כמו איומים גם אזהרות אני לא אוהב. איני חושב שמפקד ראוי צריך להפעיל על פקודיו שררה במיוחד כשהם כבר לא המפקדים. נתיב לא התרועע מספיק עם ילדיו לפי שגרת העבודה שהוא ניהל. אילו בחן תגובות של ילדים היה מבין גם את הבוגרים טוב יותר. הנה למשל, כאשר רקפת (בתי) הרימה את קולה על יניב (בן שנתיים וחצי) שיפסיק להסתובב לה בין הרגליים, שמענו מיד את זעקותיה: "הוא ריסס לי את הפנים ואת כל הסלטים במטהר האוויר!" אבל היא חבקה אותו אחר כך. יחס כזה לא ציפה לי. ידעתי, אבל בניתי על כך שההצלחה תכפר על הכל.  

תא"ל עמיצור כפיר מונה לסגן ראש אכ"א ואילו אלוף רפאל ורדי קבל את ראשות האגף. עמיצור היה יריבו של נתיב בסיבוב הקודם על תפקיד הסגן, שהה בארה"ב כמה שנים כקונסול בניו יורק ואולי גישתו אופיינה ביתר פתיחות. כמובן שאינני יודע מה בדיוק היו שיקוליו, אבל תוכניתי קסמה לו. אלוף ורדי היה אדם בטוח בעצמו, שקט ומקרין סמכות. קרח עם משקפיים עבות, נראה נמוך מכפי שהיה באמת ומזכיר את ג'ודה הג'דיי ממלחמת העולמות. לאחר פרישתו כהן כמנכ"ל משרד מבקר המדינה (היה משפטן בהשכלתו) וגם התפרסם כיו"ר בכמה ועדות חקירה. ההצלחה עדיין לא הייתה בכיסי, אבל לפחות סיכויים היו. בדיון על הסבת שכר חובה לבנקים השתתפו כ- 15 אלופי משנה וסגני אלופים שנחלקו בדעותיהם. המתנגדים (שפוטי נתיב) וביניהם דן רז שהיה רמ"ח פרט ויצג גם קודם את דעתו של נתיב.  

אבל הם נגפו. הסגן תמך והאלוף הכריע על תוכנית הפעלה בשלבים ומבוקרת. בשלב א' מקבץ של יחידות בהיקף של 6,300 חיילי חובה ולמשך 6 חודשים; כל מקרה של משיכת יתר מח-ן החייל ייחקר על-ידי ראש מת"ש אישית.

הייתה זאת החלטה הכרחית אבל עדיין לא מספקת. הייתי צריך להשיג את הסכמת הבנקים. הם רצו, אבל נציגיהם שקשקו מפחד משיכות היתר. ואז כינסתי את הנציגים של הבנקים עם מנכ"ל איגוד הבנקים יחד לדיון במשרד הביטחון. הבנקים ביקשו מיליון לירות ערבות מהמשרד ואילו המשרד כדרכו אינו שש לתת דבר. ואז מנכ"ל איגוד הבנקים הוכיח את מנהיגותו ושכנע את נציגי הבנקים כי עם הסיכון שהם מדברים עליו אפשר לחיות.  

הניסוי יצא לדרך. העיתונים דיווחו שהיו התכתשויות בין משווקי הבנקים בתחנות ההסעה לחיילים על פתיחת החשבונות. לרמת"ש (זה אני) היו רק 3 מקרים של משיכות יתר לחקור. בגיליון "במחנה" שהופץ לכבוד 60 שנה למדינה, רוכזו לפי שנים כל האירועים המשמעותיים, ובו הוקדשה כתבה לנושא זה. אומנם לא עלה בגורלי לפרוץ מתחמים של אוגדות אויב, אבל פתרתי הרבה מאד בעיות במתחמי הניהול.

המבנה בתל השומר

"מחנה מת"ש"  (ללא משרדי הקצינים האזוריים) הוקם ברח' דוד אלעזר 16, בשרונה (לפני השיפוצים). שרונה הייתה המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ במחצית השנייה של המאה ה- 19. אחרוני בתיה שוכנים (בזמננו אחרי מאה שנה) בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, כאשר הרחובות המרכזיים של המושבה דאז הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.

במתחם שלנו לבד מ"הבית הלבן" מבנה בטון קטן ששימש את לשכות המפקד וסגנו, היה מבנה דו-קומתי של הטמפלרים שידע ימים טובים יותר ואוסף של ביתנים וצריפים שאכלסו קרוב ל- 400 עובדים. צריפים עם רצפות עץ רקובות וחולדות תאבות נייר. צריך לזכור שלפי חוק הארכיונים חייבים לאחסן תיקים אישיים במשך 20 שנה ומסמכים אחרים במשך 7 שנים. והרי אנו היינו ילדי עידן הניירת.

לעשות היסטוריה. גולת הכותרת של הכשל במנהל התשלומים של צה"ל היה האוהל שהקימו בין הביתנים ואשר הכיל כ-10,000 מסמכים שנצברו בפיגור ולא עובדו לעדכון המשכורות. זה היה הקש ששבר את גב המערכת. הבהלה הייתה גדולה כנראה. הצבא מומחה למלחמות ולא לניירת. כדי להמחיש את החומרה שבה המטכ"ל התייחס לנושא, אזכיר כי פסח תלמי שנועצו בו בוואדי כראש מת"ש לשעבר וכראש אכ"ס המנחה המקצועי של ר'מת"ש לפי ההגדרה, אמר לי לגבי התפקיד של ראש מת"ש: "שכח מזה, העסק אבוד. כל אחד יכול לסתום את הגולל, אבל אם אתה תנסה להחיות מתים ותיכשל כצפוי - לא יסלחו לך עד סוף חייך!". הפיתרון האחר שחשבו עליו כדי להפטר מאימת הניירת והחישובים היה להפריט את שירות המשכורות. העובדה היא שחלפו כבר 35 שנה והנושא לא עלה יותר לדיון וזאת גם הוכחה שאותה חלופה נולדה מתוך ייאוש. העניין האחרון שאזכיר הוא הזעקתו של יעקב לוינסון האיש החזק במערכת הבנקאות עם שלושה משנים למנכ"ל של בנה"פ כדי שישמשו כפקחים מקצועיים לראש מת"ש הנכנס. מה"ד - היסטוריה היא מחלקה באג"מ (אז אגף המבצעים) שממפה כפי שכולם יכולים להבין את קרבות צה"ל וכנראה עוד אירועים מסוגים שונים.

הזמינו אותי לדיון במה"ד כיון ש"הירוקים" רצו לחטוף לי את הבניין שהבטיח לי מוטה ו"שכחו" ממנו. בין ניירותיי מצוי עותק מס' 4 מעמוד 29 עד 34 והמסומן אג"מ - מה"ד - היסטוריה מב - 208. בחרתי במסמך זה כדי לפתוח בו את הפרק כיוון שהוא בבחינת הצגת התכלית וזה מה שהכתבתי לדפי ההיסטוריה של צה"ל. לא אזכיר הדפסת שיקים בנשימה אחת עם הלחימה בכוכי הצוקים במתלה ולא אעמיד בירורי שכר מול גבורתם של מיטב לוחמי ישראל שחרפו שם נפשם. אבל, באשר לתכנון פר-סה - תכנון ה"מהפכה" של מת"ש היה ללא דופי, מה שלא ניתן לאמור על תכנון אותו מבצע.

"אל"מ פרפרי: במת"ש אתם תתפלאו לשמוע, כאשר המחשבים נופלים והמדגמים נדפקים בלילות וצריך להוציא את המשכורת בראשון לחודש - אז חשוב מאד איך האנשים במת"ש שמתעסקים בדברים שהם לא כל כך קרובים למוטיבציה וללחימה ולכל הדברים שגורמים להתלהבות, וביניהם גם 100 עובדים אזרחיים שגילם הממוצע הוא 60, חשוב מאד איך המורל משפיע על עשיית העבודה.

אבל אולי קודם כל, בשני משפטים, את מי אנחנו משרתים, כמה אנשים יש במת"ש ואיפה אנחנו ממוקמים כיום. האוכלוסיות שמקבלות את השירות שלנו, הם אלו שמשרתות במערכת הביטחון והאוכלוסייה שלאחר השירות, למעט 2,500 העובדים של משרד הביטחון. כל היתר מקבלים את המשכורת באמצעותנו והרי אלה חיילי החובה, משרתי הקבע, העובדים האזרחיים, ומשרתי המילואים בגמר השמ"פ. עבור אותו תשלום שהם מקבלים זה עדיין מצריך איזה שהן פעילויות לא פשוטות. כמובן שישנה גם אוכלוסיה חמישית לאחר השירות, מקבלי הקצבה, השאירים והאלמנות.

מבחינת הנתח התקציבי. והמספרים הם לא בשביל להרשים כי אין פה אנשים שנופלים מהכיסאות בגלל מספרים גדולים, אבל אתם תבינו את ההקשר לאחר מכן כשנדבר על הפעלה יעילה של כמות כסף כזאת. אנחנו צפויים כך או אחרת בשנת התקציב הקרובה, לבצע מחצית מתקציב הביטחון בלירות, מחצית מתוך 75 מיליארד לירות. ומאחר שאנו עוסקים יחסית בכסף קטן, לא ברכישות גדולות של כלי מלחמה, מדובר כאן בהרבה מאד פעילויות. הפעלת מערכות מורכבות ומסובכות, שצריך להפעיל אותן ביעילות ואם היעילות אינה ממוצת עד תומה - הנזקים שנגרמים כפי שאצליח אני מקווה להבהיר לכם במספר דוגמאות, הם כבדים.

מספר האנשים במת"ש כ-400, מהם 50 נמצאים בשבעה משרדים אזוריים. מתוך 350, 200 נמצאים במחנה כאן, סמוך לתע"ש, ברחוב דוד אלעזר ו-150 נמצאים בתל-השומר, בטווח של 100 מטר מהבניינים האלה שבנייתם עומדת להסתיים תוך כמה חודשים.

ועכשיו, לגבי ההנמקות. אני לא יודע מה טוב בשביל מפכ"ש (מפקדת כוחות השדה). ואהיה כן עם כולם, זה גם לא מעניין אותי במיוחד. אבל אני סבור שצריך לעניין גם את אלה שיהיו שותפים לקבלת ההחלטה, מה יהיו העלויות או החסכונות שניתן היה לחסוך או הנזקים שייגרמו כתוצאה מזה שמתש לא יכנס לבניין זה. זאת לאחר 20 שנה של חיפושים, ציפיות וניסיונות להשיג את המבנה ועוד 5 שנים של תכנון. ואם מישהו אמר כאן שאין פיתרון מיידי למת"ש כפי שנראה היום, אז באו לא נשלה את עצמנו. אם לא יהיה בעוד כמה חודשים - אז לא יהיה בטווח 10 השנים הקרובות. הרי לכולם יש איזה שהוא ניסיון מהעבר ויודעים מה תהינה העדיפויות בשנים הבאות וסיפור כזה לא יתחיל מחדש.

מבחינת ההנמקות העיקריות. כאשר ברביעי לדצמבר 74, קיבלתי את המינוי אצל הרמטכ"ל, ואז כפי שזכור לכולכם הייתה תקופה שבמשך 10 חודשים משכורותיהם של משרתי הקבע לא היו מעודכנות וזה רק אחד הסימפטומים. כל היתר גם כן היה בכי רע. כאשר הרמטכ"ל שאל: "האם בניין יפתור את הבעיות?" זה לא היה משום שצריך לעניין את הרמטכ"ל אם יש למת"ש בניין ואם לאו. זה משום שהיה ברור אז לכל הצבא, שאמנם הרבה דברים לא בסדר במה שנוגע לתפקוד המנהל, אבל אחד הדברים שהם קריטיים לצורך הפעלה יעילה של כמות כזאת של פקידים זה בניין. מדובר כאן בפקידים שמטפלים בכסף וצריך לשכנם במבנה פונקציונלי כי ככה עובדים פקידים. כאשר יש "ליין" של שיקום טנקים - אז זה ליין בהנגרים, כאשר צריך לטפל בחשמל - אז מטפסים על עמודים וכאשר צריך לעשות עבודה פקידותית - עושים אותה במבנים של פקידים.

ואם מדברים על מורל. כפי שהזכרתי, הרי שלגבי המורל אנחנו לא "קלים וניידים" אנחנו נולדים ופורשים ממת"ש, בשביל לא להשתמש בביטוי יותר חריף. וזה חשוב מאד מאיפה התחלנו, מה עשינו ולאן אנחנו מגיעים; מה אנחנו משאירים אחרינו וזה דור אחד שמגדל את הדור השני. ואם אחרי 5 שנים של ציפיות לוקחים לנו את "כבשת הרש", יהיה לזה השפעה כשנצטרך להתמודד עם משימות קשות בתנאים לא סבירים, בשנות ה-80'.

חשבו על העובדים האזרחיים. גם בשביל פקידי מת"ש צריך מסלול עבודה נורמלי. אם העובד צריך ללכת לתיקיה והוא יוצא לשביל כשהגשם נוחת עליו, מגיע לתיקיה ומחטט שם כדי למצוא מסמך בתיק, זה יעילות? באיזו רמה של זריזות תעשה העבודה על-ידי אותו פקיד מבוגר?

מדובר במסמכים שלא מבחינים בהם באותה קלות כמו בכלים הגדולים שנמצאים ב"ליין" העבודה. כלי העבודה שלנו מתויקים ברבבות תיקים ובמגירות רבות. מה הנזקים שיגרמו לאלה אשר צריכים לקבל את השירות, כאשר מאות אלפי לירות מונחות במסמכים שנמצאים בפיגור מבחינת הטיפול שבועות וחודשים וכבר היו דברים מעולם.

מלה על הבקרה והבטיחות. אני אקצר. יש לנו 50 מליון לירות שווי כסף המוחזקים בתנאים-לא תנאים. לא תנאים לפי הדרישות המינימליות המחויבות על פי המקצוע שלנו, לא רק פריטים שהם כסף אלא גם שוברים למיניהם. יתכן שמשקלם בהנמקות שולי בלבד.

הצורך במיקום פונקציונלי. הזכרתי תפיסה של קו ייצור. רבותיי, זה מצב מגוחך כאשר איזה שהוא תשלום צריך לעבור מספר שלבים של בדיקות, הכנה והחתמות וכד', ובשביל זה אנשים מתחילים להתרוצץ. אתה צריך להחזיק מחלקת פקידות שתסתובבנה בשביל לחפש חותמים, עם תנועה של מאות מטרים ביום, כדי לחפש את החותם שאמור היה להימצא בחדר ממול.

ייעול מנגנוני הבירורים. לעשות בירורים בשני מחנות (מטכ"ל - תה"ש) בהיקף של 5,000 בירורים פרונטליים מידי חודש, כאשר לא ניתן לטפל בכל הבירורים באזור אחד וצריך לנוע בין הצריפים - זה כמובן בזבוז עצום של זמן. אני אציג רק בשקף אחד את ריכוז הנושא של הבירורים.

נסיעות הובלות ותחזוקה. תהיה אפשרות לצמצם את כל הנסיעות הרבות ובאמצעות השקף הבא תוכלו לקבל תמונה ברורה. באשר לחיסכון באמצעי קלט-פלט, אנחנו מטפלים בערך ב-1/4 מיליון ניקובים לחודש. חלקם נעשה בקיריה והחלק השני מוסע לממר"ם. בסך הכל השליטה שלנו לגבי אמצעי הניקוב איננה טובה. לכל מי שהזדמן לראות את התוכנית "כלבו-טק" יכול היה להתרשם מאפס קצהה של הבעיה. לא שילמנו אף לירה מיותרת במתכונת שהוצגה, אבל ישנם מקרים רבים אחרים שבהם שילמנו מאות אלפי לירות מיותרות.

פיתוח מערכות שכר. אנחנו צריכים לקלוט מחשב קטן כדי ליעל את הפעולות שלנו. אין שום דרך להפעיל אותו אם לא נשב במבנה קומפקטי. המשמעות של הפעלת מיני-מחשב היא לגבי תחום אחד בלבד, תחום הבירורים, היא בעלת משקל. נניח שמתוך כ-4,000 בירורים פרונטאליים בהם מטפל ענף קבע וגמלאות בלבד, נצליח לחסוך לפי אומדננו 1,000 בירורים פרונטאליים. 1,000 ימי עבודה של משרתי קבע יחסכו על נסיעותיהם ברכב צבאי וכל מה שכרוך בכך.

טיפוח כח אדם מקצועי. אף אחד לא יכול להתעלם כאן מהעובדה הברורה שעל מנת להחזיק ולטפח עובדים מקצועיים צריך איך שהוא להתמודד עם התחרות של השוק האזרחי. בשכר זה לא ניתן אבל בתנאי עבודה הכרחיים חייבים להבטיח סביבת עבודה כזאת כדי שהאנשים יעדיפו להמשיך לשרת בצבא. אני רוצה להראות לכם משמעויות. כיוון שמטפלים בכסף רב, כל ייעול הוא בעל השלכות מהותיות.

סגן ראש אג"ת: רגע, פרפרי אני חושב שהמפכ"ש, אם תיתן לו 52 מיליון לירות לשנה, הוא מסכים מיד עם מה שאתה אומר.

אל"מ פרפרי: בבקשה, הרי ברור שכל העסק מתרכז בסופו של דבר בתקציב. יתכן מאד שהיועץ הכספי ישתכנע שהחסכונות הן חסכונות של ממש. אינני מציג השערות בלבד על הנייר ועל הצלולואיד (השקפים), יש חסכונות שאפשר למדוד אותם אמפירית. והנה דוגמה מוחשית במיוחד:

העברנו את שכר שירות חובה לבנקים. ראו מספר נתונים, אומנם גסים ולא בדוקים. היועץ יוכל לעשות על זה עבודה יותר טובה וימצא צורך בתיקון כזה או אחר. אבל מה זה משנה. אנחנו מראים כאן שהחלפת השיטה תחסוך 50 מיליון לירות לשנה. בשביל להביא לשינויים כאלה, צריך תשתית, צריך עוצמה מקצועית, צריך להיות באיזה שהיא רמה ניהולית. יכול להיות שאחדים מכם יודעים, אבל אותו ראש אכ"א שהיום גומר הלל על התוכנית הזאת, הוא זה שהתנגד ומנע את הביצוע, כיוון שהוא חשב שזה לא טוב ליהודים. כדי לעבור מכשולים כאלה צריך לפתח מתקן שיכול להרים נושאים ולשכנע בכדאיותם.

רכב אזרחי מגויס. לסיום, כדי להדגיש את הטענה שמיליונים יכולים לפול לנו בין האצבעות בכל כשל שמזדמן, אציג את התקלה בתשלום לרכב האזרחי המגויס לפני שנתיים. בגלל תיאומים ועבודה פרטצ'ית שהתבצעה בנסיבות אלה, הוצאנו ריצה אחת של תשלום עבור רכב אזרחי מגויס ו- 20 מיליון לירות הלכו לטמיון. הפעלנו את פקודת המסים-גבייה, כי יש לנו סמכויות להוציא להם גם את המקרר מהבית. הגבייה לא התבצעה. לא גבינו את הכסף לא בשלמותו ולא בזמן וכך פספסנו 20 מיליון. אנחנו מדברים על מבנה שעולה 40 מיליון בסך הכל.

אג"ת/אל"מ גדליהו: פרפרי, אתה יכול להקרין לנו רגע את השקף הקודם? אל"מ פרפרי: הקודם של שכר חובה? אל"מ גדליה: כן. אתה יכול להסביר את ה-א'?

אל"מ פרפרי: ואל תשכחו שיש לנו 300-350 יחידות תשלומים וביחידות התשלומים ישנם מספר בעלי תפקידים, מהם בתפקוד חלקי ואחרים ב"פול טיים ג'וב": מפקד יחידת התשלומים, קצין מיופה כוח כלפי מת"ש, פקיד התשלומים והקצינים המשלמים שצריכים לגלגל את התשלומים באותן היחידות בהן מתבצעים תשלומים מפוצלים. כדי לבצע תשלומים אלו מקיימים אלפי נסיעות לבנקים, הלוך וחזור ולמשרדי מת"ש האזוריים.

סגן ראש אג"ת: פרפרי, הנושא נקלט. טוב, בשביל לעשות צדק עם כולם אז ניתוח כזה לעשות נכון לכולם, זה לא רק למת"ש, אז את הנסיעות חסכון בכוח אדם זה נכון גם למפכ"ש, בטח זה נכון עם קצין חיל ראשי אחד שיושב בקסטינה והוא יושב במקום אחר. אז את זה אני מוכרח להוריד על הסף, כי הניתוח הזה של הדברים האלה זה נכון. אז אני מציע שנמשיך בדיון".